חולשתו של הכוח

חולשתו של הכוח

השבוע ראינו כמה חלש הוא הטראמפ הכוחני, כלכך הרבה כוח הוא מפגין שיש לו, כלכך הרבה קסם יש לו בעיני תומכיו כ"אלוף העיסקאות", והנה – העיסקה הכי טובה שהוא הצליח להביא לארה"ב היא התרפסות מוחלטת בפני מי שנתפס אצלו כחזק יותר[1].

זה כוח זה?

 

זה מזכיר לי ספר שיצא כמה שנים אחרי מלחמת לבנון (הראשונה), אשר מניב כתב על "חולשתו של הכוח", כדי לשכנע ישראלים להפסיק להאמין ש"רק בכוח".

 

(דרך אגב – שימו לב שהרבה מאלו שבטוחים ש"הערבים מבינים רק כוח" הם כאלו שבעצמם מבינים רק כוח…)

 

בואו נפרק את הנושא קצת יותר:

יש את אלו שמבינים רק כוח, אפשר להמשיל אותם לאנשים עם מימד אחד בחיים, הם רואים רק קו אחד, הקו של יותר ופחות כוח.

האנשים האלו ינסו לצבור ולהפעיל כוח, ותו-לא.    וכל דבר הם יבינו על הציר היחידי של יותר ופחות כוח, וגם כשלא יפעילו כוח, עדיין יחשבו רק במושג הזה…

ולכן עולם מושגיהם יהיה של הכרעה, כיסוח, נצחון, ומצד שני תבוסה, השפלה וכו'.

 

נדמה לי שחלק גדול מהבעיות בישראל נובעת מכך שהרבה מאד אזרחים רואים כך את העולם.  ציר אחד וזהו.     נקרא לזה כאן "חשיבה על ציר אחד"[2]

תיזכרו רגע בכעס העצום שהיה בישראל במלחמת לבנון השניה, הרבה חיילים אמנם כעסו מסיבות עניניות (שינויי המשימות התכופים, בעיות קשות עם הציוד, סיפורי ה"פלאזמות") אבל הרבה בציבור כעסו מאד בגלל שהחיזבאללה לא "הובס", לא ברח.

העלבון על כך שלא הבסנו בקלות, הוא שהיה כלכך גדול בציבור, ועל העלבון הזה רכבה הפלתם של אולמרט ופרץ.[3]

 

נדמה לי שעד היום העלבון שחשים ישראלים רבים מול כל מי שמצליח לעמוד מולנו הוא כוח פוליטי עצום.

אבל הענין עם כוח הוא שמי שיש לו רק את הציר הזה, צפוי להיות רכרוכי כמו שהציג לנו טראמפ לאחרונה.     זוהי חשיבה שיש בה ציר אחד, ואז אם מישהו מעליך אתה מעריץ אותו ו"מבין מיד את מקומך" על הציר, וקופא בנקודה!         עלוב, ובאותה עליבות חיים הרבה מדי ישראלים ורוב הממשלה שלנו.[4]

 

לשמחתנו יש ישראלים אחרים שמבינים שהציר של הכוח אינו היחיד שמשפיע על ההתנהגות של הפלסטינים.    אפשר לשמוע לא מעט שאומרים ש"האמת שרוב הפלסטינים היו רוצים עבודה ופרנסה ושקט"….

אני שמח להגיד שאני שומע את החשיבה המורכבת הזו גם אצל סטודנטים לאומנים מאד.   כתבתי בלעג "חשיבה מורכבת" כי זו בסה"כ חשיבה נכונה אך בעלת שני צירים, "חשיבה מישורית", כזו שבטוחה שאנשים מושפעים מכוח ומצרכי הקיום וזהו!  חשיבה מאד דו-מימדית, ולצערי רוב רובם של הישראלים נתקע שם.

לצערי רוב רובם של הישראלים, אלו שרוצים להוסיף הומניזם לאישיותם, נתקעים במישוריות הדו-מימדית הזו.

 

אני שומע מאנשים רבים בדרום, כאלו שרוצים להדגיש את הומניותם, על כך שפעם היינו נוסעים לעזה הרבה, ו"איזה יחסים היו לנו איתם", או כאלו ש"מתיחסים יפה אל הפועלים שלהם", ואפילו יש להם שיחות איתם….[5].

ומהרבה אנשים אתה שומע את ההבנה ללב העזתים שחיים בתנאים נוראיים, ו"ברור שככה אי-אפשר" – אבל "החמאס"… "למה הם בוחרים את החמאס"…

ההדגשות האלו משמחות אותי, כי הן הרחבה של הראיה הצרה של הכוח, והן הכרחיות כדי להוביל שינוי משמעותי, אך הניחוח של הקולוניאליסט המדבר על הילידם עולה חזק מאד מהשיח הזה, ומתסכל… מתסכל איך ההומניסט לא מזהה את ההקשר הקולוניאלי, את יחסי הכוח המובנים בינו לבין הפלסטיני המחייך בחנותו.

 

הייתי רוצה שנוכל לראות את העולם בשלושה וארבעה מימדים, שנוכל לראות גם את מימד הגובה ואת מימד הזמן שיתנו שניהם "עומק" לחשיבה שלנו.

עומק שכזה יאפשר לנו לראות שאנשים בהחלט מורכבים מתנאי חיים בסיסיים, ובלי שיפור בהם לא יתייבשו ביצות השנאה, אך גם לאחר תחילת שיפור בהם אנשים ירצו שיפור נוסף בתחושות אנושיות רבות של זהות, שייכות, הרגשת בטחון חברתית ועוד צרכים אנושיים שמאסלו הציב בסולמו.

גם מימד הזמן יוכל לאפשר לנו לראות את התהליכים ארוכי הטווח, נוכל לראות למשל שאם שלטנו 40 שנה בעזה ובעיקר דיכאנו שם את ה"ילידים", יהיה זה מגוחך לצפות שברגע שיצאנו משם כל שליטתנו תימחק ותיעלם מזיכרונם מיידית.   יש עומק גם בתודעתו של אדם.   (וכך גם הטראומות הצרובות בזכרון היהודי-ישראלי).

 

לסיכום,

נראה שבכל מערך "צירי" שאנו חושבים בו, כאשר יש "תקלה" או קושי, אנחנו יורדים מימד אחד בחשיבה:

מי שחושב רק עם ציר אחד של הכוח, קופא בנקודה אחת כשהוא מאוים.

מי שחושב במישור ורואה את אומללותם של אויביו, מאבד את זה כשבא עימות וחוזר לחשוב רק בציר אחד.

מי שיש לו עומק של נפח מסוגל לראות את מורכבותו של האדם החי ממול, אך זה יצטמצם לדו-מימדי (ל"צרכי החיים") כשהשאלות הפסיכולוגיות והסוציולוגיות יפעילו כעס ועימות.

ואולי רק מי שרואה גם את מימד העומק של הזמן יוכל להחזיק מעמד מול הטירוף הזה שביבי, בנט, ליברמן, הניה, סינואר, טראמפ, פוטין, ארדואן, אורבן ומטרופים אחרים רוצים שנחיה בו.

 

 

[1] קראתי שתומכים רבים שלו מספרים לעצמם שבעצם הוא עבד על פוטין, שבעצם הוא – כ"אלוף העסקאות" – עשה כאן משהו מתוחכם במיוחד……. וזה מזכיר לי מה קורה לחסידי כת כאשר נבואה מרכזית שלהם מתבדה.   למשל כשהמשיח לא מגיע בתאריך שגורו הכת הצהיר….    האם הכת מתפרקת? לא ולא, בדרך-כלל האנשים מתחזקים באמונתם שהנבואה צודקת ומדויקת…  רק "אנחנו לא הבנו בדיוק"….  ככה חסידי ביבי וטראמפ.

[2] בשריון היו אומרים "מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח".     זכור לי שלפעמים אמרו את זה בהתכוונות – למשל כשלא הצלחת לפתוח בורג…  ולפעמים זה נאמר בציניות…

[3] אני זוכר מאמרים בעיתונות שניסו לשכנע ש"כן ניצחנו", אל מול רוח הנכאים הכללית, שלצערי היתה יותר בגלל שתחושת הכוח נפגמה, ופחות מדי בגלל הדברים האמיתיים שיש לבכות בגללם, החללים, הפצועים, קשיי העורף שלא תפקד בצפון…

[4] כמו ששר מאיר אריאל "אדם צועק את מה שחסר לו.    ליברמן צועק חזק – כי הוא בעצם אדם חלש שעושה הרבה דאווין… וכך גם צעקנים אחרים.

[5] חשוב לי להדגיש שאני בעד שיחה ויחס טוב לפועלים, וקשר טוב עם העזתים.  אני רק חושב שהתעלמות מההקשר הקולוניאליסטי היא מגבלה אמיתית של "חשיבה מישורית"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.